פסק-דין בתיק ע"פ 1177/06

1.         הערעור הוא על הכרעת הדין ועל גזר הדין, שניתנו ביום 24.6.06, ע"י ביהמ"ש לעניינים מקומיים בחיפה (כב' השופט ז. פאלח), בשני תיקים, שהדיון בהם אוחד (ת.פ 530/01 ות.פ 1769/01).

2.         כנגד המערערת הוגשו שני כתבי אישום:

בכתב האישום בת.פ 530/01  יוחסה לה עבירה של בניה ללא היתר, עבירה על סעיפים 145 (א)(2) , 204 (א)ו- 208 (א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965, בשל יציקת תקרת בטון בין קורות בטון של פרגולה קיימת באורך של כ- 2.8 מטר וברוחב שבין 1.8 - 1.3  מטר, בחזית הצפונית של דירה ברחוב ורדיה 49 בחיפה (גוש 11189, חלקות 85,82, 72, 57, 55, 54).  

בכתב האישום בת.פ 1769/01 יוחסה לה גם כן עבירה של בניה ללא היתר, בכך שהגדילה פתח של חלון ע"י שבירת קיר בטון ויצרה דלת יציאה למרפסת בלתי חוקית, בשטח  של 4.2 מ"ר, גם כן בחזית הצפונית של אותה דירה, ברחוב ורדיה 49, חיפה. 

3.         לאחר שמיעת ראיות, הרשיע ביהמ"ש קמא את המערערת במיוחס לה בכתבי האישום וגזר עליה קנס בסך של 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו, תשלום אגרות ותשלומי חובה שהיו משתלמים על ידה אילו ניתן לה היתר בניה, בסך של 225 ש"ח.   כן ציווה ביהמ"ש קמא על המערערת להשיב את המצב לקדמותו, בהתאם להיתר הבניה המקורי, בנוגע לשני האישומים בהם הורשעה.    

ביום  25.9.06 ניתן צו לעיכוב ביצוע ההריסה, עד להכרעה בערעור.

4.         לטענת המערערת, טעה ביהמ"ש קמא בהרשיעו אותה באישומים שיוחסו לה ;

לטענתה, לא הוכח כי שטח התקרה שנוצקה על ידה הוא 2.5 מ"ר ומדובר באומדן בלבד. 

עוד טענה, ביחס לאישום של הפיכת חלון לדלת ללא היתר, כי לא הוכח שהפיכת החלון לדלת נעשתה בקיר חיצוני, וביהמ"ש קמא טעה בכך שהסתמך על תמונות בקביעתו זו, בעוד אשר המערערת הוכיחה כי הבית בו מצויה הדירה נשוא העבודות, לא נרשם כבית משותף, ועל כן אין המדובר, לטענתה, בקיר חיצוני, כי אם בקיר פנימי. 

לטענת המערערת, טעה ביהמ"ש קמא בהסתמכו על עדות מפקח הבנייה, מר ולדימיר אולדר, שהודה בחקירתו כי לא היה בדירה ולא מדד את שטח יציקת הבטון ואת גודל החלון ועדותו הייתה, על כן, בלתי מבוססת ולא אמינה. 

עוד לטענת המערערת, טעה ביהמ"ש קמא בקבלו את עדות המתלוננת, שכנתה של המערערת, גב' יהודית מנצור, שכן היא איננה מומחית בענייני בניה. 

לבסוף, הוסיפה וטענה המערערת כי ביהמ"ש קמא טעה בכך שלא קבל את טענתה כי אין להרשיעה, שכן מדובר בזוטי דברים וכי משלא הוכחו עובדות כתב האישום מעל לכל ספק סביר, לא הייתה הרשעתה בדין. 

המערערת בקשה כי במידה וערעורה לא יתקבל, תינתן לה ארכה לשם מיצוי הליכים.

5.         לטענת המשיבה,  יש לדחות את הערעור הן ביחס להכרעת הדין והן ביחס לגזר הדין.

המערערת הודתה בעובדות כתב האישום בשני האישומים, למעט כפירתה במידות המפורטות באישום בת.פ 530/01 (יציקת תקרת הבטון) וכפירתה בעובדה כי מדובר בעבודות הטעונות היתר בנייה באישום שבת.פ 1769/01 (הפיכת חלון לדלת בקיר חיצוני).

לעניין היות עבודות הבניה שבצעה המערערת, עבודות הטעונות היתר, הפנתה ב"כ המשיבה להחלטות הועדות השונות לענייני תכנון ובניה, בהן נקבע כי מדובר בעבודות טעונות היתר; החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה מיום 23.8.04;  החלטת ועדת הערר המחוזית מיום 1.12.04; החלטה נוספת של ועדת הערר המחוזית, באותו עניין, מיום 29.12.04  וכן פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופט בדימ', ח. פיזם) בעת"מ 1037/05 מיום 15.6.05.

ביחס לטענה כי העבודות האמורות לא בוצעו בקיר חיצוני, טענה המשיבה כי גם עובדה זו הוכחה בפני ביהמ"ש קמא וכי מדובר בשינוי חזית הבניין, המהווה פגיעה בשכני המערערת, שכן הוקמה למעשה מרפסת הגובלת בפתח חלון חדר השירותים של המתלוננת (עדת התביעה, יהודית מנצור), תוך הפיכת מסגרת הפרגולה למרפסת סגורה ופגיעה בעיצובו הייחודי של הבניין.  

לטענת המשיבה, גם מפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ניצה שרון) בת.ה 12247/96, מיום 27.4.99 ומפסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין מיום  18.12.05 , שהיו בפני ביהמ"ש קמא, עולה כי מדובר בעבודות שבוצעו בקיר חיצוני וטעונות היתר בניה. 

כן טענה המשיבה כי ביהמ"ש קמא שמע את עדי התביעה, התרשם ממהימנותם וקבע ממצאים על סמך עדותם ואל לביהמ"ש שלערעור להתערב בממצאים אלו.